לטובת הנושא שוחחנו עם שלושה מרצים מהתכנית לתואר ראשון בפכ"מ באוניברסיטה הפתוחה - תכנית לימודים המבוססת על מודל ה-PPE שקיים באוניברסיטת אוקספורד מזה כמאה שנה. מדובר בתכנית שהצמיחה שלל מדינאים ואקדמאים בכירים ומיועדת להקנות כלים להבנה עמוקה של המנגנון הממסדי מנקודות המבט של שלוש הדיסציפלינות – פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה. הסטודנטים ל-BA בפכ"מ יזכו להכיר את יחסי הגומלין בין המרכיבים הפוליטיים, הכלכליים והערכיים של התופעות השונות שמניעות את העולם - כמו, למשל, הטיפול במשבר האקלים.
זה עניין של כלכלה
ג'ון מיינרד קיינס, אחד הכלכלנים המשפיעים במאה ה-20, התייחס בזמנו לשלל התכונות הנדרשות מכלכלן: "הוא צריך להיות באותה המידה מתמטיקאי, היסטוריון, מדינאי ופילוסוף". ודומה שהגישה הזו, המשלבת שלל דיסציפלינות ומתייחסת לכלכלה כאל סוג של אומנות רב-תחומית, היא הבסיס שכלכלן טוב צריך כדי להשפיע באמת על מקבלי ההחלטות. "ראינו איך בתקופת הקורונה פוליטיקאים לא הפסיקו להתווכח עם אנשי רפואה על מה הדבר הנכון לעשות", אומר ד"ר רונן בר-אל, כלכלן המתמחה בתחום הכלכלה הפוליטית, "ויתכן שזה נובע מכך שאנשי הרפואה לא הבינו את הרעיון הבסיסי בעבודה מול פוליטיקאים".
מה הם פספסו לדעתך?
"מי שמגיע לייעץ לגורמי ממשל חייב לדעת לעשות את זה תוך כדי הבנה של המערכת שבתוכה הוא פועל והבנה של התמריצים שהוא מציע לפוליטיקאי שיישם את ההמלצות שלו. בלי רקע בפילוסופיה ובמדע המדינה היועץ, בין אם מדובר באיש רפואה, או במקרה שלי, בכלכלן, יתקשה לגרום לכך שהמסרים שלו יתקבלו".
הגישה הזו תקפה כמובן גם כאשר מדובר בסוגיית האקלים. לפי ד"ר בר-אל, ניתן לראות כיצד יישום של מודל "תורת המשחקים" – הרואה בקונפליקטים אירועים המנוהלים על ידי "שחקנים" המבקשים לשרת אינטרס תועלתני עצמי – יאפשר להוביל את מקבלי ההחלטות לקידום מהלכים שיסייעו להתמודד עם משבר האקלים.
"יש לנו כאן שורה של שחקנים – המדינות השונות בעולם", אומר ד"ר בר-אל, "כל אחד מהשחקנים הללו משפיע במידה קטנה על התופעה הגלובלית. כאשר אנחנו מעוניינים להילחם במגמה, כל שחקן נדרש לשנות את ההתנהגות שלו, להפחית פליטת גזי חממה ולייצר יעדים של הפחתת זיהום. כאן נוצר מאזן של חוסר הלימה: ככל שאותו שחקן יירתם למהלך הזה, הוא למעשה יידרש להקריב יותר ולשאת בנטל, אולם האם התועלת שלו לא תהיה בהתאם? ממש לא בטוח".
אפשר להגיד שהעלות במקרה הזה היא עניין בטוח אבל התועלת מוטלת בספק ותלויה בהתנהלות של השחקנים האחרים?
"בהחלט. אם שחקן ספציפי ימלא את חלקו והאחרים לא יצטרפו, אז הוא יישא במלוא הנטל בלי להרוויח מכך; אם הוא לא יישא בנטל של הפחתת הזיהום וימשיך להתנהל בצורה שמשרתת אינטרס פנימי, אבל האחרים דווקא יבצעו את חלקם, הוא ירוויח בלי לשלם מחיר. בלימודי הכלכלה אנחנו קוראים לזה 'שיווי משקל נאש' ודרך לפתור את הסיטואציה הזו היא אכיפה וקנסות שיאלצו את כולם ליישר קו. לצורך המחשה, אם היינו עוסקים בסכסוך שכנים והיה שחקן ששופך את הפסולת שלו באמצע הרחוב, העירייה או המשטרה היו יכולים לטפל בו, להשליט סדר ולמנוע זיהום של השכונה – אבל איזו אכיפה ניתן לקיים כשהגורם המזהם הוא ארה"ב, או מצרים, או מלזיה?".
עניין של פוליטיקה
כאן באה לביטוי, ולא בפעם היחידה, נקודת הממשק בין הכלכלה ובין מדע המדינה. "אחת השאלות המרכזיות שעלו כבר במהלך שנות ה-90, עם הזיהוי של מגמת ההתחממות הגלובלית, הייתה כיצד מעצבים מבני משילות בינלאומיים שיעסקו בסוגיית משבר האקלים", אומרת ד"ר אור קרסין, החוקרת בין היתר את מערכת הקשרים בין שינויי האקלים למשטר ורגולציה, "הרי ברור שמדובר בבעיה בין מדינתית שאף מדינה לא תוכל להתמודד איתה לבד ויש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי כדי לפתור אותה".
לטובת הנושא נחתמה בשנת 1992 אמנת האקלים – שיצרה מסגרת בינלאומית לטיפול בנושא ההתחממות הגלובלית, במסגרתה נקבע שממש כמו באו"ם, כל מדינה תהנה מקול אחד בדיונים ובהצבעות על החלטות בנוגע להסדרים הגלובליים שהתגבשו מאז.