"חשוב לבדוק את תוכניות הלימודים שמעניינות אתכם באופן ספציפי, כמובן, כי הדבר משתנה ממחלקה למחלקה ומתוכנית לימודים אחת לאחרת", אומר פרופ' מינץ-מנור ומוסיף ש"במקרים רבים, במיוחד במדעי הרוח, מדובר במסלול שמתפצל רק לקראת שלב המחקר עצמו, כשעד אז תוכנית הלימודים תהיה זהה לחלוטין בין אם תחליטו לעשות בסוף תזה או לא. מאידך, ישנם גם תחומים שבהם המסלול המחקרי יהיה מובנה בצורה שונה ולכן בהם חשוב לדעת מראש מה היעד הסופי, כדי לעמוד בדרישות החובה לקורסים ולסמינריונים שבלעדיהם לא ניתן להגיש את התזה".
האם זה אומר שמבחינת תוכנית הלימוד עצמה יהיו פערים ברמת הדרישות הפדגוגיות בין תואר מחקרי לתואר עיוני?
"שוב, אין תשובה מוחלטת שתתאים לכל תוכניות הלימוד אבל באופן עקרוני הדרישות של תואר עיוני ושל תואר מחקרי הן דומות: גם מבחינת רף הקבלה, גם מבחינת רמת הלימודים, גם מבחינת היקף נקודות הזכות שנדרשות. הפער המהותי, כאמור, הוא בדרישה לכתיבת תזה, כשברבים מהמקרים ישנם קורסי חובה שמי שבוחר בדרך הזו מחויב לקחת".
עד כמה אתם מחויבים לתהליך?
פרופ' מינץ-מנור מסביר, כי כתיבת תזה היא אתגר אקדמי משמעותי הדורש השקעה לא מבוטלת: "סטודנטים שהתנסו בעבר במטלות כמו עבודה סמינריונית לא באמת מבינים את מידת המחויבות שנדרשת כדי לבצע עבודת מחקר עצמאית, מקיפה, מעמיקה, שמתפרסת על משהו כמו 100-200 עמודים. עבודת המאסטר היא קפיצת מדרגה מאוד משמעותית וגם אם במקרים מסוימים התזה מבוססת על נושא ששימש את הסטודנט לעבודה סמינריונית בתואר הראשון, כאן הדרישות גבוהות בשיעור ניכר".