פסיכולוגיה חברתית בעידן הקורונה: מחקרים, תובנות ופתרונות

לא מפחדים מהמגפה, לא חוששים מהקנסות ולא מוכנים לוותר על מגע אנושי: התנהגות הישראלים בתקופת הקורונה נדונה חדשות לבקרים בשנה האחרונה. האם מדובר בחוסר אכפתיות? שאננות? אנוכיות? שאלנו שני חוקרים מסגל התוכנית לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה הפתוחה.

הפער שבין המודל הכלכלי לממצאים בפסיכולוגיה חברתית

בחודש נובמבר 2020 הציג המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה נתונים בנושא תקנות הקורונה. מהמידע שנמסר עולה, כי מאז פרוץ המגפה חילקו שוטרי ישראל כ-377 אלף דוחות על הפרת הנחיות הקורונה בסכום כולל של כ-220 מיליון שקל (נתון שאינו כולל קנסות שניתנו על ידי פקחים עירוניים, למשל). כעבור שבועיים עמד הסכום על 3.7 מיליון שקל בשבוע. האם זו מדיניות יעילה?

"המדיניות שמובילה את מקבלי ומקבלות ההחלטות מושפעת לרוב מהמודל הכלכלי הקלאסי של האדם הרציונלי", מסביר ד"ר עידו לויתן, פסיכולוג חברתי ומרצה בתכנית ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה הפתוחה. "המודל הזה מניח שאנחנו בוחנים ובוחנות את כל המידע הקיים בהקשר להחלטה מסוימת או את כל החלופות האפשריות הרלוונטיות לה, מחשבים ומחשבות את העלות והתועלת של כל חלופה, ולבסוף מקבלים ומקבלות החלטה על בסיס מיקסום התועלת הרבה ביותר עבור האינטרסים האישיים שלנו. מתוך הפרספקטיבה הזו, הדרך להניע אנשים להיענות להנחיות הקורונה היא באמצעות תמריצים כספיים, כמו קנסות. אפשר לראות זאת במדיניות הנהוגה כיום של 'אם אנשים לא יעטו מסכות ניתן להם קנס, ואם זה לא עובד, נפחיד אותם בקנס יותר גבוה או אפילו במאסר'".

"הגישה הפסיכולוגית-חברתית, לעומת זאת, טוענת כי הבנת התנהגות אנושית דורשת הסתמכות על מודל רחב יותר של מוטיבציות מאשר רק מניעים אינסטרומנטליים וחומריים", מוסיף ד"ר לויתן ומסביר: "במוקד הגישה הזו ההנחה שהאדם הוא יצור חברתי, וכי כוח מרכזי שמניע את ההתנהגות שלנו הוא מה שנקרא בספרות המחקרית 'מוטיבציות חברתיות', כלומר מוטיבציות שמקורן ביחסים חברתיים ולא בתגמולים חומריים. מדובר במוטיבציות הקשורות לצורך בשייכות, לשימור זהות עצמית חיובית, לצורך במשמעות, שבהקשר החברתי בא לידי ביטוי בביצוע פעולות שישפיעו באופן חיובי על חיי אחרות ואחרים, וכן לרגשות מוסריים ולתפיסות של הוגנות. מתוך הפרספקטיבה הזו, השימוש בקנסות גבוהים הוא אולי אפקטיבי להפחתת אי עטייה של מסכה בציבור. אולם, אם מדיניות זו נתפסת כלא הוגנת, היא עלולה לעורר התנגדות ולחיפוש דרכים לעקוף אותה. לכן, כדי להניע אנשים לעטות מסכות או לשמור על ריחוק פיזי, רצוי לפנות גם למוטיבציות חברתיות".

יעילות המוטיבציה החברתית

ד"ר לויתן נסמך בדבריו על מחקרים עדכניים שנערכו במהלך תקופת הקורונה ומחזקים את הנחת היסוד של הפסיכולוגיה החברתית, לפיה אנשים אינם מונעים רק על ידי אינטרס אישי, כפי שטוען מודל האדם הרציונלי, אלא גם (ואולי בעיקר) על ידי מוטיבציות חברתיות.

"למסרים המדגישים דאגה לאחר יש יעילות מוגברת בשכנוע ובהנעה של אנשים להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק פיזי", אומר לויתן. "למשל, במחקר שפורסם לאחרונה נמצא, כי מסר שעורר אמפתיה כלפי אלה שהכי פגיעים ופגיעות לנגיף הגביר את הנכונות לשמור על ריחוק פיזי ולעטות מסכה בהשוואה למסר שרק נתן מידע על החשיבות של התנהגויות אלה להקטנת התפשטות הנגיף. במחקר נוסף בהקשר זה נמצא, כי מסרים שהדגישו את התועלת של שמירה על ריחוק פיזי לבריאות של אנשים בסיכון נתפסו כמשכנעים יותר וחיזקו את הכוונה להתנהג בהתאם לעומת מסרים שהדגישו את התועלת האישית. ראוי לציין שמי שהשתכנעו במיוחד ממסרים שהדגישו את התועלת החברתית של ריחוק פיזי היו אלה שתפסו את החשיבות של שמירה על בריאות הציבור כסוגיה מוסרית".

עד כמה בממשלה, או בוועדת הקורונה, נעזרים בפסיכולוגיה החברתית כדי לעצב מדיניות?

"לפסיכולוגיה החברתית יש הרבה מה לתרום לקובעות ולקובעי מדיניות, אבל לצערי הרב, אני חושב שלפחות בכל מה שקשור להתמודדות עם הקורונה והשלכותיה לא נעזרים בתחום הזה מספיק כשבאים להחליט על הגורל של כולנו".

איך היית מצפה שיעזרו בכם?

"חוקרות וחוקרים בפסיכולוגיה חברתית יכולים לסייע מעצם התמחותם בניתוח הכוחות הפסיכולוגיים והסביבתיים שפועלים על אנשים בהקשר מסוים ומשפיעים על ההתנהגות באותו ההקשר. דוגמה לכך הן התובנות שעולות מהמחקרים שציינתי לגבי החשיבות של התייחסות למוטיבציות חברתיות כדי להבין את התגובות של אנשים להנחיות הרפואיות. משבר הקורונה מציב אתגרים כלל לא פשוטים בפני המוני אנשים ודורש מכולנו שינוי התנהגותי משמעותי. לצד המאמצים הרפואיים להתמודד עם הנגיף, חשוב להתייחס גם להיבטים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים המעורבים במשבר, ולהשתמש בתובנות המבוססות על ממצאים מדעיים כדי לזהות דרכי התמודדות יעילות עם המצב. פסיכולוגים ופסיכולוגיות חברתיות יכולות לעזור, למשל, בניסוח של מסרים שיעוררו מוטיבציות חברתיות ויגבירו אמפתיה לקבוצות בסיכון, או בתכנון של התערבויות המותאמות להתנהגות האנושית (בניגוד לחלק מההנחות של מודל האדם הרציונלי) שיסייעו לאזרחיות ולאזרחים בישראל לקבל החלטות מיטיבות. אני חושב שלמחקר המדעי בפסיכולוגיה חברתית יכולה להיות תרומה חשובה בהתמודדות עם הקורונה, אך עד כמה שידוע לי, פוטנציאל זה עדיין לא מומש".

מדוע אנשים מפרים את הנחיות הקורונה?

מחקר פסיכולוגי עם תובנות מעניינות על משבר הקורונה בישראל הובל על ידי ד"ר אבנר כספי, מומחה בחקר השפעות של טכנולוגיה על תקשורת בין-אישית וקבוצתית וחבר סגל במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. ד"ר כספי העביר בקרב מדגם של נחקרים ונחקרות בטווח גילים רחב מדדים של רווחה נפשית, המעידים על מידת החרדה והלחץ שלנו בימי הקורונה. הממצאים שעולים מניתוח ראשוני של הנתונים מפתיעים למדי ומספקים לא מעט מקום לאופטימיות.  

"במחקר ציפינו לגלות שככל שהגיל עולה, התגובה לקורונה תתבטא במצוקה רגשית גבוהה יותר", מספר ד"ר כספי. "בפועל, המחקר גילה מציאות שלא לגמרי תאמה עם הציפיות שלנו ועוד פחות מכך תאמה את מה שמצטייר מהשיח הציבורי. הרווחה הנפשית הייתה גבוהה יותר דווקא בקרב זקנים בהשוואה לצעירים. מצאנו גם, שבאופן כללי, ממוצע הרווחה הנפשית במדגם היה בינוני עד גבוה".

האם זה אומר שהקורונה לא השפיעה עלינו לרעה ברמה הפסיכולוגית?

"אנחנו לא יכולים להסיק זאת מהממצאים של המחקר, מכיוון שזהו רק 'צילום מצב' בנקודות זמן אחת. מאז איסוף הנתונים עברה חצי שנה נוספת וסגר נוסף. במחקר אחר שערכתי באותה התקופה, למשל, גילינו שהחשש מפני שחיתות שלטונית היה מעט יותר גבוה מאשר החשש מקורונה. אלא שמאז ההשפעה הכלכלית הלכה והתעצמה וייתכן שאם נבחן כעת את הדברים, נמצא ממצאים אחרים, כמו אלה של ארגון הבריאות העולמי שזיהה לאחרונה 'עייפות מהמחלה' (pandemic fatigue)".

האם יש לכך קשר לאי-הציות של אזרחים לתקנות הקורונה?

"בראש ובראשונה, צריך להתייחס לזה שאנחנו יצור חברתי, והנחיות שקוראות לנו להימנע ממגע, להסתגר בבתים ולהתרחק מאלה שקרובים לנו נוגדות את הטבע הבסיסי שלנו. אנשים צריכים לתקשר זה עם זה. חלקנו עשוי אולי להסתפק בקשר המתווך באמצעות המדיה הדיגיטלית, אבל רובנו צריכים לפגוש אנשים פנים אל פנים, לדבר, לתקשר בצורה בלתי אמצעית, לנהל שיחה שחורגת מגבולות הזום, לקיים מגע אנושי, לעשות שימוש בשלל סוגי הבעה ובכמה חושים במקביל. כך שהציפייה שנציית לתקנות הריחוק החברתי לאורך זמן מבלי לקחת בחשבון שהן נוגדות משהו בסיסי כל כך בחוויה האנושית – הצורך שלנו בשייכות - אינה מציאותית".

אלא שהתפקיד של הצורך בשייכות חברתית באי-ציות לתקנות הקורונה לא עוצר ברצון להתקבץ ולהיפגש: "מהצד השני של אותו המטבע, הצורך בשייכות מניע אותנו להגדיר את עצמנו כחברים בקבוצות מסוימות, להזדהות עמן, ולהרגיש שונים מחברים בקבוצות אחרות תוך השוואת הקבוצה שלנו לקבוצות אחרות. לתהליכים אלה של הזדהות והשוואה קבוצתית יכולה להיות השלכה חשובה לסולידריות חברתית, או להיעדרה. אם אני תופס את הקבוצה שלי כשומרת על ההנחיות הנוקשות בעוד שקבוצה אחרת מקבלת הקלות והנחות – זה יגרום לי לתחושות של חוסר צדק. תחושות כאלו עשויות להוביל לכך שאני ארשה לעצמי לחרוג מההנחיות, ולהפר את החוק".

גם אם זה בא במחיר של לסכן את הבריאות שלי? 

"בהחלט, אם כי זה תלוי גם במידה שבה הסכנה נתפסת כמוחשית. סביר להניח שאם היינו רואים גופות נערמות ברחובות היה קל להניע אנשים לעמדה של שמירת הסגר או חבישת מסכות. מאחר שבישראל המצב אינו כזה, הסיכון לבריאות האישית אינו בהכרח השיקול המרכזי המניע ציות להנחיות".

ד"ר עידו לויתן מלמד את הקורס "קידום שינוי חברתי בראי הגישה הפסיכולוגית" וד"ר אבנר כספי מלמד את הקורס "היבטים פסיכולוגיים של תקשורת במרחב הדיגיטלי" בתוכנית ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה הפתוחה.