נטע-לי פלדסמן מציגה עבודות וידאו שהמשותף לכולן הוא קו התפר שבין המציאות לחלום, לפנטזיה. העבודות מטילות ספק במציאות המוכרת, שעד לפני כמה חודשים היה נדמה שהיא ודאית ומוצקה ללא עוררין. פלדסמן עוסקת בחיפוש אחר חיבורים בין עולמות ויצירתם – חיבור שלה לעצמה, למרחב מסוים; חיבורים בין טבע וטכנולוגיה, עתיק ועתידני, וירטואלי וחומרי – ובהתרגשות שבגילויים חדשים של מפגשים אלו.
החומרים המאפיינים את עבודתה הם פשוטים ויום-יומיים. היא מחברת אותם ויוצרת רצף חדש של מעברים וריבוי שכבות תוך ניסיון לגרום לאובייקטים דוממים לקום לתחייה.
במרחב זה נוצר פן עתידני של חומריות ארצית יחד עם צבעוניות זרה וזרחנית, היוצרות חוויה מרובדת, היפר-צבעונית, של מפגש בין אור לחושך, בין טבעי לסינתטי ובין הזר למוכר.
העבודות העשירות בצבעוניות ובתנועה אינסופית מזמינות את הצופה למרחבים אחרים של שינוי ותקווה. הן מובילות לחיבור אל הטבע, אל האופטימיות, וגם אל האסקפיזם וההזיה. פלדסמן מבקשת לתת קול לדומם, לטבע, לבעלי החיים, לעצים ולמקומות; לבנות מחדש את מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ואחד עם השני, ליצור סובייקט אוניברסלי.

לעמוד התערוכה

בתערוכה משותפת עם מיכה אולמן ״מקום אל־מקום״, בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, רונן שהרבני מציג עבודות שמגשרות על פער הדורות ומחברות בין חומרים וירטואליים לממשיים ובין רעיון ותחושה למציאות.

לעמוד התערוכה

 

 

לעמוד התערוכה

ורד אהרונוביץ, אניסה אשקר, מתן בן טולילה, נועה בן נון מלמד, ענת בצר, גרי גולדשטיין, טל ירושלמי, טליה ישראלי, אורלי מיברג, שחר מרקוס, אשרף פואח'רי, מורן קליגר, מאיר רקוץ'

 

"אני אוהב ללכת ברגל בפאריז. לעיתים במשך כל אחר הצהריים, בלי מטרה מוגדרת, לא ממש באופן מקרי, ולא סתם, אלא בניסיון להיסחף" ז'ורז' פרק, חלל וכו': מבחר מרחבים, תרגום: ד' דאור וא' עמר, תל אביב: בבל (עמ' 86)

  חווית ההליכה והשיטוט (הליכה ללא יעד מוגדר, מפגש בין אדם למקום תוך כדי תנועה) הופכת למקור השראה רעיוני ולעיתים אף חומרי ביצירה. האמנים הם ציידים או מלקטים של מראות שונים, מנקודות תצפית שונות, מראות שהופכים לדימויים מופשטים ואוניברסליים או דימויים אישיים וממוקדים. במאה ה-19 תיאר שארל בודלר (1867-1821) את המשוטט כ"אמן  משורר" של העיר הגדולה, ובכך הגדיר את השיטוט העירוני כאמנות. המשוטט רואה הכל, אך בו זמנית נחבא מהעולם, משוטט באנונימיות. בדומה לקליידוסקופ המורכב מאינספור מראות בזויות שונות, כך מבטיו של המשוטט משקפים רסיסי מציאות או תודעה אחרים. תוך כדי שיטוט יעלו התייחסויות למרחב הגיאוגרפי, ההיסטורי, האורבני, התרבותי כמו גם האנושי והאישי. השיטוט יגדיר את עצמו, האם הוא מתכנס בגבולות תחומים או שהוא נע ונד, משוטט תמידי, מחפש, נוהה אחר חוסר היציבות כמצב הוויה.

לעמוד התערוכה