2023

תום פורת || שומר הסף

תום פורת מתחיל תהליך יצירה בצילום ובלקיחת דגימות סאונד מהמקום שבו הוא מתכוון להציג תערוכה. הוא שוהה במקום, חש אותו, מנציח רסיסי מבטים וזוויות ראייה מיוחדות כמו גם שגרתיות וחוקר את האלמנטים האדריכליים שלו באמצעות צילום. החומרים שנאספו הם אבני הבניין של תהליך היצירה, והתגבשותה היא מעשה קולאז'יסטי עמלני הנעשה באמצעים דיגיטליים. כך נוצרת חוויה מרובדת האורגת יחדיו את החלל הפיזי ואת האסוציאציות הנלוות לו עד ליצירת תוצאה המערערת את המובן מאליו, המוכר והידוע. מה שמתהווה הוא הלך רוח, מהלך נפשי אסוציאטיבי.

לוקייה אלוואנו || חדר ירוק

לוקייה אלוואנו, אמנית צעירה ומובילה בשדה האמנות הבינלאומי, עושה בעבודותיה שימוש מרשים בווידאו אופף (אימרסיבי) ב-360° ועוסקת בנושאים פוליטיים-חברתיים עכשוויים באופן חריף ונוקב. אלוואנו גדלה ביוון הפוסט-דיקטטורית של שנות ה-80 תחת השפעה קומוניסטית סובייטית. בעבודותיה יש שילוב של פרודיה על סגנון התעמולה הסובייטי שספגה במסגרת חינוכה בגיל צעיר, ועמדה ביקורתית כלפי חברות מערביות קפיטליסטיות.

2022

משוטטים #2

משוטטים #2תערוכת ההמשך למשוטטים #1 מ-2018, מוסיפה לעסוק בחוויית הניידות, בתעייה ובתהייה, בשורשים ובהיעדרם ובחיפוש אחר החיבור הנעלם למקום.
  
המשוטטים של 2022, בעידן שאחרי התפרצות נגיף הקורונה, חשופים לעולם שבו אבדה תחושת הביטחון במציאות המוכרת. אובדן הביטחון האישי, הכלכלי והתרבותי, יחד עם אובדן הביטחון בסדרי החברה, מחדדים את הרלוונטיות של תערוכה העוסקת בשיטוט עצמו, בחיפוש כהגדרה של חוויה ולא כאמצעי להגיע ליעד.

 

2021

הפרש הבודד והיהודי הנודד

אסד עזי ושי יחזקאלי חולקים חוויה של נדודים וזרות כמצב קיומי, אם כי נקודות המוצא של מסעם שונות זו מזו. הנדודים עומדים במרכז התערוכה, אך לא כמקרה פרטי בלבד. שני האמנים מקיימים ניסיון לבחון את המרחב האינטימי של יצירתם בהשקה למרחב התרבותי, החברתי ואף ההיסטורי. בין שניהם קושרים חוטים סמויים של רגישות לרקע הדתי והלאומי ממנו באו, ואלה שלובים ברגישות לשפת הציור. עבודתם מאתגרת את הישראליות, ובו בזמן את הציורִיוּת.

דקת מסך: חלום שני // נטע-לי פלדסמן

נטע-לי פלדסמן מציגה עבודות וידאו שהמשותף לכולן הוא קו התפר שבין המציאות לחלום, לפנטזיה. העבודות מטילות ספק במציאות המוכרת, שעד לפני כמה חודשים היה נדמה שהיא ודאית ומוצקה ללא עוררין. פלדסמן עוסקת בחיפוש אחר חיבורים בין עולמות ויצירתם – חיבור שלה לעצמה, למרחב מסוים; חיבורים בין טבע וטכנולוגיה, עתיק ועתידני, וירטואלי וחומרי – ובהתרגשות שבגילויים חדשים של מפגשים אלו.
החומרים המאפיינים את עבודתה הם פשוטים ויום-יומיים. היא מחברת אותם ויוצרת רצף חדש של מעברים וריבוי שכבות תוך ניסיון לגרום לאובייקטים דוממים לקום לתחייה.
במרחב זה נוצר פן עתידני של חומריות ארצית יחד עם צבעוניות זרה וזרחנית, היוצרות חוויה מרובדת, היפר-צבעונית, של מפגש בין אור לחושך, בין טבעי לסינתטי ובין הזר למוכר.
העבודות העשירות בצבעוניות ובתנועה אינסופית מזמינות את הצופה למרחבים אחרים של שינוי ותקווה. הן מובילות לחיבור אל הטבע, אל האופטימיות, וגם אל האסקפיזם וההזיה. פלדסמן מבקשת לתת קול לדומם, לטבע, לבעלי החיים, לעצים ולמקומות; לבנות מחדש את מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ואחד עם השני, ליצור סובייקט אוניברסלי.

לעמוד התערוכה

2020

מקום / אל־מקום || רונן שהרבני פוגש את מיכה אולמן

בתערוכה משותפת עם מיכה אולמן ״מקום אל־מקום״, בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, רונן שהרבני מציג עבודות שמגשרות על פער הדורות ומחברות בין חומרים וירטואליים לממשיים ובין רעיון ותחושה למציאות.

לעמוד התערוכה

2019

אנטומיה, 2019

 

 

לעמוד התערוכה

2018

פואמה/פה אימה: שערה במקום הפשע יהושע סובול // רותי הלביץ כהן

בגלריה יוצגו עבודות נייר ענקיות (גובה עד 4.5 מטר) של הלביץ כהן, וסובול יכתוב על עמודי הגלריה, בכתב ידו,  פואמה מתוך ספר שהוציאו השניים ב 2011 (בכותרת "שערה במקום הפשע"). התערוכה תעוצב כזירת פשע סגורה בסרטי הדבקה באדום-לבן.
 
הלביץ כהן וסובול, אמנית הדימוי ואמן המילים, נפגשים בתערוכה הנוכחית עם בחירת פואמה מתוך הספר, העוסקת במכשול השפה. אנו עדים להתפכחות ולמוּדעוּת לאפשרות שהאמנות לא תצליח להביע (או לתווך) חוויה בשפת המילים, וכן בצבעים ובצורות. במבוא לספר מספר סובול כיצד פירש את האמנות של הלביץ כהן באמצעות חלומותיו. כעת הפרשנות היא דו-כיוונית: מהציור לשפת המילים, ומהמילים – לשפת הציור.
 
 

משוטטים1#, 2018

ורד אהרונוביץ, אניסה אשקר, מתן בן טולילה, נועה בן נון מלמד, ענת בצר, גרי גולדשטיין, טל ירושלמי, טליה ישראלי, אורלי מיברג, שחר מרקוס, אשרף פואח'רי, מורן קליגר, מאיר רקוץ'

 

"אני אוהב ללכת ברגל בפאריז. לעיתים במשך כל אחר הצהריים, בלי מטרה מוגדרת, לא ממש באופן מקרי, ולא סתם, אלא בניסיון להיסחף" ז'ורז' פרק, חלל וכו': מבחר מרחבים, תרגום: ד' דאור וא' עמר, תל אביב: בבל (עמ' 86)

  חווית ההליכה והשיטוט (הליכה ללא יעד מוגדר, מפגש בין אדם למקום תוך כדי תנועה) הופכת למקור השראה רעיוני ולעיתים אף חומרי ביצירה. האמנים הם ציידים או מלקטים של מראות שונים, מנקודות תצפית שונות, מראות שהופכים לדימויים מופשטים ואוניברסליים או דימויים אישיים וממוקדים. במאה ה-19 תיאר שארל בודלר (1867-1821) את המשוטט כ"אמן  משורר" של העיר הגדולה, ובכך הגדיר את השיטוט העירוני כאמנות. המשוטט רואה הכל, אך בו זמנית נחבא מהעולם, משוטט באנונימיות. בדומה לקליידוסקופ המורכב מאינספור מראות בזויות שונות, כך מבטיו של המשוטט משקפים רסיסי מציאות או תודעה אחרים. תוך כדי שיטוט יעלו התייחסויות למרחב הגיאוגרפי, ההיסטורי, האורבני, התרבותי כמו גם האנושי והאישי. השיטוט יגדיר את עצמו, האם הוא מתכנס בגבולות תחומים או שהוא נע ונד, משוטט תמידי, מחפש, נוהה אחר חוסר היציבות כמצב הוויה.

לעמוד התערוכה