נטע-לי פלדסמן מציגה עבודות וידאו שהמשותף לכולן הוא קו התפר שבין המציאות לחלום, לפנטזיה. העבודות מטילות ספק במציאות המוכרת, שעד לפני כמה חודשים היה נדמה שהיא ודאית ומוצקה ללא עוררין. פלדסמן עוסקת בחיפוש אחר חיבורים בין עולמות ויצירתם – חיבור שלה לעצמה, למרחב מסוים; חיבורים בין טבע וטכנולוגיה, עתיק ועתידני, וירטואלי וחומרי – ובהתרגשות שבגילויים חדשים של מפגשים אלו.
החומרים המאפיינים את עבודתה הם פשוטים ויום-יומיים. היא מחברת אותם ויוצרת רצף חדש של מעברים וריבוי שכבות תוך ניסיון לגרום לאובייקטים דוממים לקום לתחייה.
במרחב זה נוצר פן עתידני של חומריות ארצית יחד עם צבעוניות זרה וזרחנית, היוצרות חוויה מרובדת, היפר-צבעונית, של מפגש בין אור לחושך, בין טבעי לסינתטי ובין הזר למוכר.
העבודות העשירות בצבעוניות ובתנועה אינסופית מזמינות את הצופה למרחבים אחרים של שינוי ותקווה. הן מובילות לחיבור אל הטבע, אל האופטימיות, וגם אל האסקפיזם וההזיה. פלדסמן מבקשת לתת קול לדומם, לטבע, לבעלי החיים, לעצים ולמקומות; לבנות מחדש את מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ואחד עם השני, ליצור סובייקט אוניברסלי.
25 סרטי טבע, 2020
הווידאו הוא קולאז׳ שנוצר מחומרי ארכיון מ-25 סרטי טבע שונים, אשר פלדסמן עורכת ומחברת באמצעים דיגיטליים ויוצרת להם משמעות חדשה. באמצעות חיתוכים גסים, שכבות ושקיפויות הם הופכים לסרטון מופשט. בתגובה לתחושה ש"הכל כבר צולם", פלדסמן עושה שימוש בחומרים שצולמו בידי אנשים מכל קצות הגלובוס, ללא קשר לזהות, ללאום, לדת או למיקום גיאוגרפי. חוויית הטבע היא גלובלית. לא נראים דימויים אנושיים. האדם מיוצג על ידי מבטו אל הטבע בלבד, ובאמצעותו פלדסמן מבקשת להציב שאלות על משמעות שליטת האדם על הטבע ועל המרחק הגובר בינו לבין טבעו-שלו.
הקרנות בית, 2020
הפרויקט נוצר בתקופת הקורונה מתוך געגוע לחיים ולרגעים של יחד בטבע עם משפחה וחברים. באמצעים ביתיים, פשוטים וזמינים יצרה פלדסמן קולאז׳ים של וידאו עם תמונות וחומרים מארכיונים ציבוריים ואישיים, ושילבה ביניהם בעריכה מרובת שכבות. את הווידאו הקרינה בביתה, על קירות, תקרות ואובייקטים שונים, וצילמה קטעים קצרים שמייצגים את הרצונות וגם את ההזיות, מעין חלום בתוך חלום. יש בהם תמימות והיפעמות של אסתטיקה רומנטית ונוסטלגית, של משהו השייך ל"פעם" (קטעים מסרטי 8 מ"מ), והם מאפשרים הפוגה מחרדות היום-יום ואפילו אסקפיזם.
העבודות מעבירות תחושה של רוחניות, כמו כישוף או אולי תפילה לעולם טוב יותר.
פרחי הזיה, 2018
מופע קליידוסקופי מרהיב של כתמי צבע "רורשכיים" הרוקדים, נעים וזזים בהתאמה מופלאה במרחב. זוהי פנטזיה היפר-צבעונית על "יצורי פרחים" שמתעוררים לחיים והופכים למרחבים של צבע. בעבודה זו נעשה שימוש בקטעי וידאו מוכנים (found footage, ready made) של אינספור צילומי פרחים (time lapse) ברגעי השיא של הלבלוב. באמצעות מניפולציות של עריכה, הכפלה ושיבוש, פלדסמן מחפשת ומאתגרת את הגבול בינם לבין דימוי מופשט.
אבק, 2018
ערימות אבק בחדרי מלאכה מאובקים ונטושים הופכות בעין המצלמה למרחבים פנטסטיים של טבע ומרקם. פלדסמן שותלת לתוכם התפרצויות צבעוניות הדומות להרי געש ולבה זורמת, להקת ציפורים בשמי התכלת, ענן קצפתי ההולך ומתפשט עד אינסוף, וירח יפהפה של תקווה לחידוש מחזוריות הטבע. הסאונד המלווה את העבודה הוא משחקי וילדותי, הוא מאפשר לשמוע את הלחיצות על מקשי המקלדת ומדגיש את החיפוש והניסוי הלואו-טקי, הפשוט, הראשוני והבסיסי.