בין דטרמיניזם טכנולוגי להבניה חברתית של הטכנולוגיה
העיסוק בקשר שבין טכנולוגיות ולמידה נע על הציר שבין שתי גישות בסיס מנוגדות: הדטרמיניזם הטכנולוגי וגישת ההבניה החברתית של טכנולוגיה (Social Construction of Technology).
"לפי גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי, מרחיב פרופ' עשת, הטכנולוגיה מגדירה את ההתנהלות החברתית (וכנגזרת מכך, גם את הלמידה וההוראה); בעוד שלפי גישת ההבניה החברתית של הטכנולוגיה, החברה היא זו שמובילה את הפיתוחים הטכנולוגיים כדי שיענו על צרכיה. אלה נושאים שאנחנו עוסקים בהם לא מעט בלימודי התואר השני והדוקטורט. באיזו מידה הטכנולוגיה מגדירה אותנו כחברה ואת מערכת החינוך בפרט - ובאיזו מידה החברה מגדירה את הטכנולוגיה בהתאם לצרכיה".
- ואיפה, נניח, אתה ממקם את ההוראה מרחוק?
"יש כאן שילוב של שני הדברים. מצד אחד, רוב הטכנולוגיות שבהן אנו משתמשים להוראה ולמידה – (למשל זום, אינטרנט, רשתות חברתיות, ספרים אלקטרוניים, מעבדי תמלילים, כלי מצגות) לא פותחו במקור לשם למידה והוראה, ועצם העובדה שהן מהוות כיום מרכיב מרכזי בלמידה והוראה ומגדירות אותה, מעידה על קיומו של דטרמיניזם טכנולוגי ברור. מצד שני, המודלים והאסטרטגיות שאנו מפתחים לשם שימוש נבון בטכנולוגיות אלה, מהווים הבניה חברתית שלהן. בהקשר הקורונה, מעניין לראות כיצד המגפה, ש"נחתה" עלינו מבחוץ, הביאה לפריחה של טכנולוגיות, כמו זום, שעד אז היו בשימוש שולי, והובילה לשינויים משמעותיים בהתנהלות מערכות רבות בעולם – כולל מערכת החינוך ומקומות עבודה רבים".
- ומה בנוגע לצ'אט GPT ובכלל לבינה מלאכותית?
"יש מי שמתייחס לזה כאל חידוש טכנולוגי שהופיע משום מקום. אבל הרי זה לא לגמרי פתאום – טכנולוגיות ה- AI קיימות אתנו כבר עשורים רבים. כעת, עם Chat GPT, הן מתקרבות ל'נקודה הסינגולרית" – אותה נקודה שבה האלגוריתמים הופכים חכמים מהאדם שיצר אותם. ואם נחזור לרמה הפילוסופית – ההגעה לנקודה הסינגולרית מייתרת לכאורה את הבסיס לקיומה של החברה האנושית. האם מכונה שתתעלה על האדם מבחינת בינה תצליח לפתח יצירתיות שתתעלה על המוח האנושי? האם באמת עבודה אקדמית שתיצור תוכנה תוכל לעמוד מול מחקר שעליו עמל בן אנוש?".
"חשוֹב למשל על מקרה בו צ'אט GPT יכתוב עבורנו ספרים או שירים – אפילו אם מדובר ביצירות ברמה גבוהה, שנתקשה לזהות שנכתבו ע"י אלגוריתם. בתהליך כזה, עדיין יחסר דבר אחד מרכזי, והוא הסופר או המשורר (הרי בתהליך היצירה, היוצר עובר חוויה אנושית סובייקטיבית המשפיעה עליו ומוקרנת אל הקוראים). מצב היצירה האלגוריתמית, בעצם מייתר את הצורך ביוצרים, בממציאים ובחשיבה יצירתית, ובסופו של דבר הופך את תהליך היצירה לעניין טכני ואת התרבות האנושית לתרבות רובוטית. זה מזכיר לי את "עולם חדש מופלא" (Brave New World), ספרו האלמותי של אלדוס האקסלי, המתאר עולם דיסטופי, מכניסטי, חסר רגשות, יצירתיות ודמיון, בו מיוצרים בני אדם בתהליך תעשייתי. אני יודע שרבים מעמיתיי מתלהבים מהעולם המופלא הזה, אבל מודה שעולם כזה, בו בני האדם נשלטים בידי אלגוריתמים יעילים, העושים עבורם את עבודת היצירה – עולם כזה טורד את מנוחתי. אני בהחלט צריך מכונות שיסייעו לי לתפקד, תוך שמירה על האנושיות שלי. אבל אני ממש לא צריך מכונה שתחליף אותי".
"ומה יהיה בעתיד? את זה, ימים יגידו. ועד אז, אנחנו, החוקרים, המורים והמפתחים, נותרים להתמודד עם השאלות האתיות, הפילוסופיות והפדגוגיות שהטכנולוגיות מציבות בפנינו."