חנה פרומקין היתה בת למשפחה אורתודוקסית ליטאית. את חייה הבוגרים היא חייתה כשרגלה האחת נטועה בארץ ישראל והאחרת באנגליה. היא היתה מחויבת למסורת ולהלכה, אך בה בעת גילתה סקרנות ללימודי חול. שפת האם שלה היתה יידיש, אך כבר בגיל צעיר היא שלטה בעברית, אנגלית וגרמנית. היא מילאה משימות התואמות את חלוקת התפקידים המגדרית, אך לא היססה לצאת נגד חלוקה זו.
פרומקין-סגל השאירה אחריה מספר כתבים וחיבורים מז'אנרים שונים: קומץ מכתבים, מאמר דעה ושני חיבורים היסטוריים: האחד, עיבוד לעברית של נובלה על מסעות הצלב שראה אור ב"היהודי" עיתון שנדפס באנגליה במפנה המאות ה-19/20. השני, כתב יד של ספר זיכרונות על ילדותה בפתח תקווה.
יבול ספרותי זה אמנם אינו עשיר, אולם, אין להמעיט בחשיבותו, הן מכיוון שכתבי נשים משכילות ממשפחות אורתודוקסיות בתקופה האמורה נדירים למדי וכל מקור שכזה שופך אור נוסף על עולמן. הן מכיוון שכתבים אלו לא רק מלמדים על עולמה של הכותבת, אלא שהם עשויים להאיר מזווית נוספת את החברה האורתודוקסית, אליה השתייכה.
שני המאמרים עוסקים ביצירותיה של פרומקין ומנסים לפענח את דמותה על רקע סביבתה.
המאמר ב"קשר" מוקדש לנובלה ההיסטורית.
המאמר ב"קתדרה" מתמקד בספר הזכרונות.
התמונה המצורפת מהווה עיבוד לתמונת המקור.