המרח"ב הדיגיטלי באוניברסיטה הפתוחה: כשמדעי הרוח והחברה פוגשים כלים דיגיטליים

בעידן הדיגיטלי קשה להישאר אדישים לאופן שהבינה המלאכותית משתלבת במרחבים שנחשבו עד לא מזמן נקיים מטכנולוגיה. המכונות של ימינו – עם מעט עזרה מידידים בשר ודם – יודעות לצייר, להלחין ולחבר טקסטים. כך, גם אם עדיין מקובל על כולנו שאף בינה מלאכותית לא תוכל לעולם להיות פיקאסו, באך או ביאליק, הרי שכיום כבר ברור שבאמצעות תכנות מדויק, איסוף דאטה ושאלות מותאמות – טכנולוגיית ה-AI תוכל להפיק ציור בסגנון מובהק של ואן גוך, ליצור קומפוזיציה מוזיקלית שנשמעת כמו סימפוניה של מוצרט או לחבר מילים לכדי תוצר בעל מאפיינים קלאסיים של סונטה שייקספירית.

במציאות שבה מהפכת הבינה מלאכותית בעיצומה, והיא חודרת גם לתחומים ולטריטוריות שעד לא מכבר הרוח האנושית שגשגה בהם בזכות עצמה בלבד – היה ברור שלא יידרש זמן רב עד שנוכל לרתום את ה-AI גם לחקר מדעי הרוח והחברה. 

המרח"ב הדיגיטלי - המרכז למדעי הרוח והחברה הדיגיטליים באוניברסיטה הפתוחה - הוא המקום שבו הדברים האלה מתרחשים כבר בשגרה ומתפתחים בהתמדה.

"על פניו זה עשוי להישמע כמו סתירה פנימית, החיבור הזה בין מדעי הרוח לעולם הדיגיטלי", אומר גלעד גוטמן, ראש תחום מתודולוגיות מחקר במרח"ב הדיגיטלי. גוטמן מסיים בימים אלה את כתיבת הדוקטורט שלו בחקר הספרות האנגלית של המאה ה-17 – עבודה שכללה שימוש בכלי AI לניתוח קורפוס נרחב של טקסטים, במסגרת בדיקת התבניות ביצירתו של שייקספיר

"כשהתחלתי לשלב כלי בינה מלאכותית במחקר שלי במדעי הרוח", מספר גוטמן, "כמעט שלא הייתה לזה נוכחות במחקר האקדמי בישראל. נאלצתי ללמוד איך לנווט בעולם הזה בעיקר בכוחות עצמי. לא היה עדיין ChatGPT שיעזור בתהליך. לא הרבה שנים חלפו מאז, אבל דברים השתנו".

ואחד הדברים הבסיסיים שהשתנו הוא פתיחתו של המרח"ב הדיגיטלי באוניברסיטה הפתוחה: זה יותר משנתיים שהמרכז הזה הוא עוגן אקדמי עבור אלה המעוניינים לשלב כלים חישוביים וכלי בינה מלאכותית במחקריהם, בכל דיסציפלינה, ורוצים להתייעץ כיצד לעשות זאת.

"מדובר בכלי אקדמי חשוב", מסביר פרופ' גדי שגיב, ראש המרח"ב הדיגיטלי, "קשירת העולמות הדיגיטליים למדעי הרוח והחברה מאפשרת לנו לקדם את המחקר האקדמי בתחום. אנחנו מאמצים תובנות ומשתמשים בשיטות ובכלים חישוביים מעולם הטכנולוגיה והתוכנה. זה פותח אפיקים חדשים בשדה המחקר, ומעבר לזה – זה מאפשר לנו להסיר את האבק ממדף הספרים ולקרב לתחום חוקרות וחוקרים, וגם סטודנטיות וסטודנטים צעירים".

לשאול שאלות שלא הייתה דרך לקבל עליהן מענה

המרח"ב הדיגיטלי הוא מרכז ייחודי למחקרים פורצי דרך בתחום מדעי הרוח והחברה המשלבים מתודולוגיות וטכנולוגיות מתקדמות. המרח"ב הוקם בשנת 2022 מתוך מטרה לקדם שיתופי פעולה בין-תחומיים בין עולמות מדעי הרוח ומדעי החברה ובין כלי מחקר טכנולוגיים. הנחת העבודה הייתה כי עצם השילוב בין כלי בינה מלאכותית לבין מגוון טכנולוגיות נוספות בתחומי מחקר אלו יביא עמו שינוי בגישה המחקרית – שינוי שעתיד להשתקף בנקודות מבט רעננות על תחומי המחקר ובמסקנות שלא הייתה אפשרות להסיק עד כה באמצעות מתודולוגיות העבודה המסורתיות.

"המחקר בתחום מדעי הרוח והחברה הדיגיטליים מאפשר להסתכל אחרת ולשאול שאלות שלא הייתה להן תשובה בעבר. למשל, להזין למחשב את כל כתבי ש"י עגנון, ובאמצעות בינה מלאכותית לאתר נושאים שמאפיינים את הכתיבה שלו", מסבירה מנהלת המרח"ב הדיגיטלי, דפנה קניג, אשת הייטק בעברה שזה שנים ארוכות מקדמת חדשנות ותשתיות דיגיטליות באוניברסיטה הפתוחה.

"השינוי באופי המחקר והשילוב של כלים דיגיטליים מצריכים צורת חשיבה אחרת בנוגע למושא המחקר", אומר בהקשר זה גוטמן. "שיטות המחקר משתנות, אופן שאילת השאלות אחר, וזה משנה את נקודת המבט המחקרית. התשובה והפרשנות יהיו בעלי צורה אחרת בשל האופן שבו עונים על השאלה. אם לנסות לפשט לרגע – זה אחרת אם אנחנו נבחן את צבע השמים על פי מה שנראה בעיניים, או אם אנחנו נבחן את צבע השמים באמצעות מכשירי מדידה, כמו ספקטרופוטומטר, למשל. ברגע שתהליכי החשיבה והעיבוד משתנים – אתה עוסק במחקר שונה".

"אחד היעדים המרכזיים שעמדו מאחורי הקמת המרח"ב הדיגיטלי הוא עידוד והרחבה של המחקר הזה", מסבירה קניג, "והדרך אל היעד עוברת בשפע של פעילויות המסייעות לחוקרות וחוקרים לשלב בין תחומי המחקר לבין הכלים הטכנולוגיים".

המרח"ב מציע ייעוץ מתודולוגי והדרכה אקדמית, מספק מעבדות מחקר, מגבש קבוצות חקר, מסייע בהגשת הצעות מחקר, וכמובן – מסייע לחוקרים לגייס תקציבי מחקר ומענקים.

ימי שיא – לא רק לחוקרי האוניברסיטה הפתוחה

הסיוע שמציע המרח"ב הדיגיטלי אינו מוגבל לחוקרים וחוקרות מהאוניברסיטה הפתוחה. קניג: "המרח"ב פונה לחוקרות ולחוקרים בתחום מכל הקהילה האקדמית בישראל. רבים מחוקרות וחוקרי האוניברסיטה הפתוחה מצויים בממשק קבוע אתנו, אבל ניתן לראות שיתופי פעולה שלנו עם חוקרות וחוקרים מכלל האוניברסיטאות, וזה בא לביטוי בין היתר בכנסים משותפים שלנו עם אוניברסיטאות אחרות, בסמינרים, בסדנאות ובימי לימוד מרוכזים שאנחנו עורכים בתחום".  

הסדנאות שהזכירה קניג הן אבן שואבת לסטודנטיות וסטודנטים מכל רחבי הארץ. כך לדוגמה, בקיץ האחרון, לפרויקט "בית ספר קיץ" - שלושה ימי לימוד מרוכזים בסוגיות של בינה מלאכותית - שיועד מלכתחילה ל-40 סטודנטים וסטודנטיות בתחום מדעי הרוח והחברה הדיגיטליים, נרשמו יותר מ-100 מתעניינים, ורבים מאלה שלא זכו להירשם לפרויקט, השתתפו בסדנה חד-יומית בחודש דצמבר. סדנאות דומות ייפתחו גם בהמשך.

ימי שיא אלו של סדנאות מעשיות נועדו לשמש בסיס לפעילות עתידית: להכיר לחוקרות ולחוקרים, וכן לתלמידות ולתלמידי המחקר את מדעי הרוח והחברה הדיגיטליים, להציג בפניהם את דרך החשיבה המחקרית של התחום, ולספק להם אפשרות להתנסות בשימושים המגוונים של הבינה המלאכותית. זאת לצד ההזדמנות להציג את המחקרים שכבר נעשים, וליהנות מחוכמת ההמונים בפורום המורכב מעמיתים בעלי תחומי עניין משותפים במרחב הצומח של מדעי הרוח והחברה הדיגיטליים.

"עיקר האימפקט של המרח"ב הדיגיטלי עוסק ביצירת מסגרת שמאפשרת לחוקרות ולחוקרים ולמחקרים להתפתח ולצמוח", מסכם פרופ' שגיב, "לשם כך אנחנו כאן".

אומנים בחזית הטכנולוגית

לצד הזרוע המחקרית של המרח"ב הדיגיטלי, פועל הצוות להטמעת תכנים דיגיטליים בתוכניות הלימוד במדעי הרוח והחברה. זרקור מיוחד מופנה גם לפעילות קהילתית, שבאה לידי ביטוי בין השאר בפעילותה של גלריית ניו מדיה הפתוחה לקהל הרחב. גלריה זו של המרח"ב הדיגיטלי מציגה תערוכות של אומניות ואומנים מהארץ ומחו"ל, הפועלים על קו התפר שבין עולם הרוח לעולמות הבינה המלאכותית והמציאות הווירטואלית.

פרופ' חוה אלדובי, חוקרת בכירה במרח"ב הדיגיטלי והמנהלת האומנותית של הגלריה, רואה באומנות שנוצרת בהשראת הפיתוח הטכנולוגי גורם משלים לזליגת אמצעי החקר הדיגיטליים לתחומי המחקר באומנויות.

"בגלריה אנחנו רואים עיסוק רב בווידיאו ארט ובניו מדיה – זרמים שמשיקים להתפתחויות טכנולוגיות, למעשה כבר מאמצע המאה העשרים. בשנות השישים של המאה הקודמת התייחסו לזה באופן מסויג וקראו לזה 'אומנות מחשב'. כיום ההפרדה הזו של האומנות שנעזרת באמצעים דיגיטליים נשמעת כמעט מגוחכת, כמו להגדיר את הציור 'אומנות מכחול ובד'. אז כיום אנחנו עדים לשלב נוסף, כשהטכנולוגיה לוקחת אותנו לעולמות וירטואליים, ל-AI ולביו-ארט, שזו אומנות שנוצרת במעבדה בשיתוף חוקרי ביו-טכנולוגיה".

פרופ' אלדובי עצמה, בשיתוף עמיתים, הובילה מחקר המשלב בין אומנות לדיגיטציה ולפנומנולוגיה. גלריית הניו-מדיה שימשה עבורם מרחב מחקרי לבחינת ההשפעה התחושתית של אומנות וירטואלית על הצופה: "במחקר ערכנו ניסוי לבחינת התגובה של נבדקות ונבדקים שחוו באמצעות קסדת מציאות מדומה יצירות שכל אחת מהן מתאפיינת בטקסטורה אחרת". המחקר הראה שלמרות העובדה שהאומנות נחוותה וירטואלית באמצעות קסדת מציאות מדומה, הצופות והצופים הגיבו תחושתית למרקמים של היצירות כאילו היו פיזיים ממש – דוקרים, מגרדים וכדומה. 

אפשר להניח שבקהיליית אנשי האומנות יש גם מי שמתקשים להתחבר למטמורפוזה הטכנולוגית הזו?

"ייתכן, אבל חשוב לזכור שהממשק בין אומנות לטכנולוגיה לא מאפיין רק את העידן הזה, ואומניות ואומנים שנמצאים בחזית הטכנולוגיה אינם חריגים בנוף. יוצרים חוקרים את הסביבה שלהם, את ההתפתחויות התרבותיות – ואת ההשפעות רואים ביצירה. זה היה נכון כבר בימי לאונרדו דה וינצ'י והרישומים האנטומיים שלו, שהגיעו עם הסרת האיסור הכנסייתי לבצע נתיחת גופות. אוסף הרישומים האנטומיים של לאונרדו הוא אוצר מכונן בתולדות האומנות, אבל יש לו חשיבות עצומה לדורות גם בתחומי הרפואה והתפתחות הידע האנטומי".

ערך מוסף וחיבור לעתיד

כפי שעולה מדבריה של פרופ' אלדובי, ההתפתחות הטכנולוגית לאורך הדורות תרמה לאבולוציה התפיסתית בקרב יוצרי האומנות ולהשתנות היצירה האומנותית, ובה במידה ההתפתחויות בעולם התרבות השפיעו על ההתפתחויות הטכנולוגיות.

גלעד גוטמן מחזק אמירה זו בהתייחסו אל תחום המחקר שלו: "על שייקספיר נהגו לומר שהדמיון שלו גדול מדי עבור הבמה. חלק מהמחזות שלו קשה מאוד להעלות לבמה, ובמובן מסוים הם בעלי אופי קולנועי. ובכל זאת, במשך 400 שנה המחזות האלה הועלו לבמות, ולאורך הדורות אנחנו רואים איך הבמה השתנתה כדי להתאים למחזות ולדמיון השייקספירי". 

כחוקר שייקספיר העוסק במתודולוגיות מחקר במרח"ב הדיגיטלי, אתה יכול לראות הקבלה בין ההתפתחויות שתיארת לבין השילוב של דיגיטציה בתחומי מדעי הרוח והחברה?

"בהחלט. בסופו של דבר, כלי משמעותי לכל מחקר הוא הדמיון של החוקר – והכלים החישוביים שאנחנו שואלים ממדעי המחשב לטובת המחקר שלנו הם אמצעי מצוין להרחבת גבולות הדמיון. אני בטוח שככל שנמשיך ונפתח אותם, הכלים האלה ישתפרו ויעניקו לנו עוד ועוד אפשרויות מחקר, וזה יאפשר לנו להעמיק את החזון ולצלול למחקרים מורכבים יותר".

פרופ' גדי שגיב, שהחל את הקריירה המקצועית שלו בתחום פיתוח התוכנה ולאחר מכן חצה את הקווים אל מדעי הרוח והחל לחקור את ההיסטוריה היהודית, רואה במדעי הרוח הדיגיטליים כלי שמאפשר את הממשק בין שני עולמות התוכן האלו. "השימוש בשיטות מחקר כמותיות ובכלים חישוביים קיים בתחום ההיסטוריה, למשל, כבר עשרות שנים. ההטמעה של הדיגיטציה במחקר מתבטאת בהתפתחות השימוש בשיטות החישוביות, והיא תאפשר לנו להעמיק לכיוונים חדשים".

שגיב מתאר, לדוגמה, כיצד השימוש בדיגיטציה אִפשר לו לעבור על קורפוס עצום של ספרות מהעולם החסידי כדי לבחון את מקומן של נשים בספרות זו – ומכאן, לשקף את מעמדן בחברה החסידית: "אם בעבר התבססנו בעיקר על דוגמאות בולטות, ובעקבותיהן על תבניות שזיהינו, כיום המחקר החישובי מאפשר לנו לאתר תבניות חדשות ולהציג שאלות חדשות. כשמדובר בכמות של מאות טקסטים, כלי התוכנה מאפשרים לנו למצוא באופן שיטתי את כל המופעים של תופעה טקסטואלית מסוימת, ולא רק את הדוגמאות הבולטות. הגישה הזו, מעבר לעובדה שהיא חוסכת לנו זמן, היא גם מנטרלת הטיה שנובעת מ'קריאה צמודה' ולא אובייקטיבית". 

ואין חשש ל"אוביקטיביות יתר", שתעקר את הרוח האנושית ממדעי הרוח?

"'הקריאה הרחוקה' שנעזרת בכלים דיגיטליים לא נועדה כמובן להחליף את המחקר המסורתי, היא נועדה להצטרף אליו ולהעשיר אותו. וזה מה שאנחנו עושים כאן, במרח"ב הדיגיטלי – אנחנו לא באים להחליף את מה שנעשה במדעי הרוח והחברה במשך עשורים, אלא לספק לעשייה האקדמית הזו ממד נוסף, עדכני, שייקח את התחומים הללו למקומות שאנחנו עדיין לא יכולים לדמיין".