עם או ללא תזה: איזה תואר שני כדאי לעשות?

ברכות. סיימתם תואר ראשון. מדובר בהישג מרשים לכל הדעות – אבל כולנו יודעים שבעידן הנוכחי, שבו תואר אקדמי הוא דרישת סף טריוויאלית, מי שמעוניין להתקדם בחיים חייב לחשוב מראש על השלב הבא: לימודים לתואר שני.

מתוך ניסיון לעמוד על הפערים בין המסלולים ביקשנו מפרופ' מינץ-מנור, שמעבר להיותו דיקן הלימודים האקדמיים באוניברסיטה הפתוחה משמש גם כמרצה בכיר במסלול הלימודים לתואר שני בהיסטוריה, לבחון את ההיבטים השונים של הנושא.

"תואר שני לא מחקרי הוא יצור אקדמי צעיר יחסית בישראל", פותח פרופ' מינץ-מנור בסקירה היסטורית ממצה, "בעבר, בימים שבהם לימודים אקדמיים לא היו נחלתם של רבים, תואר שני היה מובנה מראש כתואר מחקרי. השינוי החל עם פריצת המכללות לעולם ההשכלה הגבוהה. פתאום תואר ראשון הפך לעניין כמעט שגרתי ועל תואר שני אומרים בימינו שהוא 'התואר הראשון החדש', כי הרף כיום הרבה יותר גבוה. במצב הזה, כשהרבה יותר בוגרים מעוניינים להמשיך בלימודים גם אם הם לא מתכננים לעצמם קריירה באקדמיה, נוצרה דרישה לתואר שני שלא יהווה שלב ביניים בדרך לדוקטורט אלא יעד אקדמי בפני עצמו".

"באשר למי שרואה את העתיד שלו בעולם האקדמי", מוסיף פרופ' מינץ-מנור, "מדובר בבחירה מובנת מאליה: תואר מוסמך עם תזה שיספק מדרגה אקדמית בדרך ללימודי תואר שלישי".

לדבריו, רבים מהסטודנטים לתואר שני במסלול המחקרי לא רואים את עצמם ממשיכים לדוקטורט - אולם מעוניינים להשאיר לעצמם אופציות פתוחות לעתיד: "זה מאוד נפוץ, למשל, בקרב מי שמגיע מתעשיית ההייטק, שם במקרים רבים מינויים של משרות בכירות מלווים בקדימות לבעלי דוקטורט. אנשים מהתעשייה שמשלימים תואר שני יחליטו במקרים רבים לעשות את המאמץ הנוסף ולהוסיף תזה כדי להשאיר את עצמם בעמדת זינוק לתואר שלישי, אם ירצו בכך בעתיד".

לעלות על המסלול הנכון, בזמן הנכון

מה יהיה נכון יותר מבחינתכם? חשוב לדעת שבחלק מתוכניות הלימוד לתואר שני ההחלטה על מסלול מחקרי או עיוני היא משהו שניתן לקבל גם בשלב מתקדם של הלימודים לתואר מוסמך – וזה אולי שיקול נוסף שכדאי לכם לקחת בחשבון בבואכם לבחור תוכנית לימודים. מצד שני, יש גם תוכניות – כמו המסלול לתואר שני MBA במינהל עסקים של האוניברסיטה הפתוחה, שבהן כלל אין מסלול מחקרי. 

"חשוב לבדוק את תוכניות הלימודים שמעניינות אתכם באופן ספציפי, כמובן, כי הדבר משתנה ממחלקה למחלקה ומתוכנית לימודים אחת לאחרת", אומר פרופ' מינץ-מנור ומוסיף ש"במקרים רבים, במיוחד במדעי הרוח, מדובר במסלול שמתפצל רק לקראת שלב המחקר עצמו, כשעד אז תוכנית הלימודים תהיה זהה לחלוטין בין אם תחליטו לעשות בסוף תזה או לא. מאידך, ישנם גם תחומים שבהם המסלול המחקרי יהיה מובנה בצורה שונה ולכן בהם חשוב לדעת מראש מה היעד הסופי, כדי לעמוד בדרישות החובה לקורסים ולסמינריונים שבלעדיהם לא ניתן להגיש את התזה".

האם זה אומר שמבחינת תוכנית הלימוד עצמה יהיו פערים ברמת הדרישות הפדגוגיות בין תואר מחקרי לתואר עיוני?

"שוב, אין תשובה מוחלטת שתתאים לכל תוכניות הלימוד אבל באופן עקרוני הדרישות של תואר עיוני ושל תואר מחקרי הן דומות: גם מבחינת רף הקבלה, גם מבחינת רמת הלימודים, גם מבחינת היקף נקודות הזכות שנדרשות. הפער המהותי, כאמור, הוא בדרישה לכתיבת תזה, כשברבים מהמקרים ישנם קורסי חובה שמי שבוחר בדרך הזו מחויב לקחת".

עד כמה אתם מחויבים לתהליך?

פרופ' מינץ-מנור מסביר, כי כתיבת תזה היא אתגר אקדמי משמעותי הדורש השקעה לא מבוטלת: "סטודנטים שהתנסו בעבר במטלות כמו עבודה סמינריונית לא באמת מבינים את מידת המחויבות שנדרשת כדי לבצע עבודת מחקר עצמאית, מקיפה, מעמיקה, שמתפרסת על משהו כמו 100-200 עמודים. עבודת המאסטר היא קפיצת מדרגה מאוד משמעותית וגם אם במקרים מסוימים התזה מבוססת על נושא ששימש את הסטודנט לעבודה סמינריונית בתואר הראשון, כאן הדרישות גבוהות בשיעור ניכר".

האם לא ניתן לשער שמי שמגיע למעמד של סטודנט לתואר שני, שעמד בדרישות הקבלה ומוכן להתחייב ללימודים אקדמיים ברמה שהיא הרבה יותר גבוהה ותובענית מהתואר הראשון, בנוי לעמוד באתגר הזה? 

"מבלי לפסול כמובן אף סטודנט, חשוב לזכור שמעבר לאתגר האינטלקטואלי, כתיבת התזה דורשת גם השקעה לא מבוטלת של זמן - ולא כולם בנויים לזה. על פי רוב, מי שניגש לכתיבת התזה עושה את זה רק לאחר שסיים את שלל חובותיו האחרות לתואר השני, ואז הוא מגיע לשלב המחקר והכתיבה, שנמשך כשנה נוספת. ישנם לא מעט סטודנטים שמעדיפים ללכת למסלול קצר ומאתגר פחות וזה לחלוטין מובן".

"ויש כאלה שמתחברים לאתגר האינטלקטואלי"

במסגרת השיחה עמו הרבה פרופ' מינץ-מנור להאיר את הפן הפרקטי שעומד מאחורי קבלת ההחלטה על מסלול הלימודים לתואר השני – בין אם כיעד בפני עצמו, שנועד לשמש כגורם מקדם בשוק העבודה, ובין אם מדובר בתואר שנועד לשמש כפתח לקריירה אקדמית.

מנגד, מציין פרופ' מינץ-מנור, "יש גם אוכלוסייה של סטודנטים שמגיעים לאוניברסיטה מתוך תאוות ידע נטו, מתוך רצון להרחיב את השכלתם. בדרך כלל מדובר בסטודנטים מבוגרים יותר, כאלה שכבר ביססו את מעמדם המקצועי ולא רואים בלימודים קרש קפיצה אלא יעד בפני עצמו. הם מתחברים לאתגר האינטלקטואלי, לחדוות המחקר, ובוחרים במסלול עם התזה לא מתוך אספירציה לתואר שלישי שיבוא בהמשך, אלא מתוך רצון להעשיר את עולמם. הם לא רבים, אבל כאיש שהקדיש את חייו לאקדמיה משמח אותי לראות שישנם גם כאלה". 

מתלבטים מה ללמוד לתואר שני ובאיזה מסלול? השאירו פרטיכם וצוות הייעוץ שלנו יחזור אליכם עם כל המידע והתשובות.