ישנן דרכים שונות לבדוק האם סטודנטים מרוצים מהקורס אותו למדו: משובים אישיים, שיחות סיכום או צ'אטים בפורומים הם דוגמאות בולטות לכך. אבל דומה שאם מחפשים לקבל עדות אורגנית, מהשטח, הנתון הבא יכול לספק המחשה מופלאה למידת שביעות הרצון של תלמידי הקורס "אידיאולוגיות פוליטיות מודרניות" באוניברסיטה הפתוחה: לא פחות מ-98% מבוגרי הקורס בחרו להמשיך בו גם אחרי קבלת הציון ולכתוב במסגרתו עבודה סמינריונית.
על תבונה ונגישות
"מדובר באחד הקורסים החשובים שיש לנו, עד כדי כך שאנחנו פועלים להפוך אותו לקורס חובה במדעי המדינה", אומר פרופ' בשיר בשיר, ראש תחום מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. "למעשה, מדובר בקורס שהייתי ממליץ בחום גם לסטודנטים במדעי הרוח ובמדעי החברה, שכן הוא מקנה כלים בסיסיים בדברים ששגורים בפינו באופן יומיומי. מילים כמו סוציאליסט, פשיסט, ליברל, דיקטטור וגם מושגי יסוד כמו ימין ושמאל ואפילו שוויון – הקורס נותן טעימה מאוד בסיסית ומאוד נגישה לעולם התוכן הזה".
במה באה לידי ביטוי הנגישות של הקורס שאתה מדבר עליה?
"אני מאמין גדול במה שקוראים לו באנגלית 'קורסים רזים'. בניגוד לנטייה שיש במקרים רבים לקחת נושא ולהסתעף אתו, להתפרש מבחינה פדגוגית על שלל רצפים ומקראות - אני מאמין בהתכנסות, וזו דוגמה מוצלחת למקרה שבו הצמצום מחזק את התוכן ומהות. הקורס הזה מבוסס על ספר קורס אחד שתרגמנו לעברית לפני שנים אחדות. קראת את הספר ו-80% מהקורס כבר נגיש לך. לזה אני מתכוון נגישות: זה קורס עם עמוד שדרה מאוד ברור".
"אנחנו לוקחים עולם רעיוני מופשט והופכים אותו למעניין וידידותי", מסבירה עליזה קורנשטיין, מרכזת הוראה בחוג למדע המדינה ויחסים בינלאומיים. "הבסיס הוא כמובן הספר הזה, שמומלץ לקריאה לכל אדם - כל סטודנט עם ידע בסיסי יכול לקרוא ולהבין את מה שנכתב בו ולחלופין, גם דוקטור שייקח את הספר ביד יוכל ללמוד ממנו לא מעט. הסטודנטים אוהבים את הספר הזה כי גם כשעוסקים בסוגיות תאורטיות מהמאה ה-19, הדבר עובר תרגום לאקטואליה פוליטית של ימינו. למעשה, מדובר בקורס שמהווה גשר בין התאוריות הקלאסיות למציאות העכשווית".
פונדמנטליזם נטול אוריינטליזם
פרופ' בשיר, שערך מדעית את התרגום לעברית של הספר "אידאולוגיות פוליטיות מודרניות", מעיד בסיפוק ניכר כי "מדובר באחד מהבסט סלרים של האוניברסיטה הפתוחה בדוכן שלנו בשבוע הספר". לדבריו, כל הפרקים של הספר המתורגם נלמדים חוץ מפרק אחד. זאת, הוא מסביר, על רקע מה שניתן לראות ככניעה של המחבר, אנדרו הייווד, לטרנד תקופתי ובעייתי שבו הוא המיר את הפרק על פונדמנטליזם דתי במהדורה/הוצאה הקודמת/הישנה לפרק שמתמקד באסלמיזם במהדורה העדכנית שתרגמו. "הסטודנטים לומדים את הפרק על פונדמנטליזם דתי ולא את הפרק על אסלמיזם".