דנית בואדר

טכנולוגיות למידה בחדר הכושר

דנית היא מאמנת כושר גופני ומנהלת תחום התזונה והאימון האישי (קואצ'ינג) ברשת מכוני כושר ארצית. שלא כמו רוב בוגרי התכנית, היא אינה עוסקת בחינוך באופן ישיר, אך למרות זאת מצאה דרך מקורית לקשור בין עיסוקה המקצועי ובין הלימודים בתכנית, ולהכניס את טכנולוגיות הלמידה לחדר הכושר .הייתי האחות הקטנה של כולם.

דנית הגיעה לתכנית מיד לאחר שסיימה את הצבא. היא הייתה עתודאית שלמדה חינוך גופני במכללת אוהלו, ועם גיוסה לצבא השתלבה בבה"ד 8 (וינגייט) בתחום התורה והמחקר של האימון הגופני. היא השתתפה בפיתוח חומרים מקצועיים ובמחקרים שעקבו אחר המאמצים הגופניים של לוחמים. לאחר הצבא המשיכה את הקריירה המקצועית שלה בתחום האימון הגופני, והשתלבה כמאמנת במכון כושר. בשבע השנים האחרונות היא עוסקת בתחום זה, כאשר עיקר התמקדותה הוא בתחום הטיפול באוכלוסיות מיוחדות: ילדים, נשים, בהריון, חולי סכרת, קשישים וכדומה.

גם את לימודיה לתואר שני החלה מיד עם שחרורה מן הצבא. היא מספרת, כי הגיעה לאוניברסיטה הפתוחה לאחר שקיבלה ממכללת אוהלו, שהיא בוגרת שלה, מכתב על פתיחת התכנית לתואר שני בחינוך. למרות שהיא אינה רואה בעצמה אשת חינוך ואינה מעוניינת להיות מורה במובן המקובל, היא מצאה לנכון להירשם לתכנית.

מאמן אישי טכנולוגי

מה שמשך את תשומת ִלִבה למן ההתחלה היה המסלול לטכנולוגיות למידה בו בחרה ללמוד. דנית ניסתה לאורך כל לימודיה לבחון את הנושא מנקודת המבט של האימון הגופני, ולראות כיצד ניתן לרתום את טכנולוגיות הלמידה לטובת המתאמנים בחדר הכושר.

את התשובה לכך מצאה דנית בקורס "גישות ומודלים בעיצוב ובפיתוח של מערכות הוראה והדרכה ממוחשבות" בו למדה את המודל לפיתוח פרויקטים משולבי מחשב, המכוון את המְפֵַתֵח לזהות בעיה של ה"לקוח" ולהציע פתרונות טכנולוגיים לבעיה זו. מודל זה היה הכלי לפיתוח הפרויקט שהציגה כפרויקט גמר בתכנית. "הבעיה ִעִמה מתמודדים בחדר הכושר," אומרת דנית, "היא מחסור במדריכים". כאשר בחדר הכושר מתאמנים כ־400 איש ביחד, קשה מאד לתת יחס אישי לכל מתאמן.

הפתרון הטכנולוגי שאותו הגתה היה בדמות מכשיר המכיל תוכנה לאימון אישי שמחובר למכשירי הכושר. המנוי מזין את מספר המנוי שלו, ובהתאם להיסטוריית האימונים שלו הוא מקבל מן המכשיר הנחיות להמשך האימון, כולל הסברים על אופן התפעול של המכשיר והתרגיל שעליו לבצע. ממש מאמן אישי טכנולוגי!

הצדדים הטובים של הלימודים

הלמידה באוניברסיטה הפתוחה, מספרת דנית, היתה שונה ממה שהכירה בעבר, ולכן בתחילה לא הבינה "למה לא מלמדים אותי? למה אני צריכה ללמוד לבד?" אולם, מאחר שהיא אדם שאוהב ללמוד, כפי שהיא מעידה על עצמה, נהנתה מאוד מן  הלימודים. היא למדה בממוצע שניים או שלושה קורסים בסמסטר, ולדבריה לא הרגישה עומס או לחץ בלימודים.

הפורומים באתרי הקורסים תרמו ללמידתה, אם כי היא מספרת שלא לקחה בהם חלק פעיל, אלא הייתה יותר  צופה מן הצד. בעיקר היא זוכרת לטובה את חבריה לתכנית, את הפגישות בערבים, עת התכוננו יחד למבחנים.