נגזרת הקץ: ניתוח מאפיינים של מחשבי קץ יהודים וחישוביהם מימי הביניים ועד ראשית העת החדשה בעזרת כלים דיגיטאליים

אורית נחמני

המחקר בוחן את תופעת חישובי הקץ במסורת היהודית בין המאות האחת-עשרה לשבע-עשרה, באמצעות ניתוח כמותני ואיכותני בכלים של מדעי הרוח הדיגיטליים, בהתבסס על ספרו של אבא הלל סילבר. המחקר בודק דפוסים כגון שנות קץ "פופולריות", מקורות החישוב המרכזיים, מאפיינים אישיים של מחשבי הקץ ופיזור גיאוגרפי והיסטורי של התופעה.
הממצאים מצביעים על מרכזיות התורה, ובפרט ספר בראשית, כמקור לחישובים, על קיומן של שנים בעלות משמעות אסכטולוגית משותפת, ועל כך שרוב החישובים לא כוונו להתגשם במהלך חיי מחשביהם. בנוסף, עולה כי חישובי הקץ היו תופעה תרבותית מתמשכת שאינה תלויה בהכרח באירועים היסטוריים נקודתיים.

המחקר בוחן את התפתחות הנרטיבים ההיסטוריים על הדוכסות הליטאית הגדולה (1795-1250) בהיסטוריוגרפיות הרוסית, הפולנית, הליטאית והבלארוסית במאות ה-20-19. כל נרטיב משקף אידיאולוגיות לאומיות ומשמש לתביעת מורשת היסטורית. הניתוח השוואתי מגלה הטיות פוליטיות, ומצביע על מגמה מודרנית להעדפת נרטיבים מצומצמים ומפורטים על פני מטא-נרטיבים.

תפיסת מפות כפלטפורמה רעיונית הינה פרקטיקה מקובלת, אך הספרות הקיימת דנה בנושא באופן אינטואיטי בלבד, ויתרה מכך, חסר בספרות זו דיון העוסק בהבנת השיח שבין המפות. המחקר מגשר על פער זה. מראייתו את המפה כטקסט רעיוני, הוא רותם תיאוריות מתחום ההרמנויטיקה, ומציג מסגרת תיאורטית להבנת האופן בו מפה מהווה פלטפורמה רעיונית, ולהבנת היחסים שבין מפות. המחקר מחדד את עובדת היותן של המפות מקור היסטורי ראשוני, המלמד על הגותם של אנשים ועל הסביבה בתוכה חיו ופעלו.

המחקר עוסק בתקופת חיבורו של המדרש פרקי דרבי אליעזר, המאה השמינית, ומשווה בין הטקסט של פדר"א לטקסטים אחרים ולתעודות היסטוריות מהתקופה הנחקרת. מסקנת המחקר הנה שהמדרש נוצר בעקבות תקוות משיחיות שצמחו בעקבות שני אירועים מכוננים באמצע המאה בארץ ישראל – רעש השביעי/ת, וחילופי השלטון בין בית אומיה לבית עבאס. 

התזה עוסקת במתנדבים יהודים ששירתו בבריגדות הבינלאומיות שנאבקו בפשיזם הספרדי בתקופת מלחמת האזרחים בספרד. המחקר מתייחס ליהודים שהגיעו מארץ ישראל, מארצות הברית ואף מארגנטינה, ובוחן את הזהות הפוליטית, הדתית, החברתית והלאומית שלהם, ואת רשתות התמיכה והגיוס, שהניעו את הצטרפותם למאבק. זאת תוך השוואה בין המניעים האידיאולוגיים, הפוליטיים והחברתיים של חברי הקבוצות השונות. 

התזה עוסקת בעלייתה ושקיעתה של העלית היהודית בתוניסיה ערב הכיבוש הקולוניאלי. במחצית המאה ה-19 הגיעה אליטה זו, מרביתה ממוצא ליוורנזי, לעמדת כוח חסרת תקדים בכלכלת המדינה, במערכת הדיפלומטית והפוליטית. גביריה הזדהו עם המחנה האיטלקי שהתנגד להשפעה צרפתית בתוניסיה, וצרפת ראתה בהם מכשול לקידום מטרותיה. הטענה המרכזית העומדת במוקד המחקר היא כי רצונה של צרפת להרחיק את האליטה היהודית ממוקדי הכוח במדינה עמד ברקע ההחלטה לכבוש את תוניסיה.

המחקר בוחן את "שנות הזהב של רוצחים סדרתיים באמריקה", שנות השישים עד התשעים של המאה ה-20, בהן הגיע פשעים אלה לשיא לפני שהחלו לדעוך. בניגוד למחקרים פסיכולוגיים קודמים, העבודה מציעה גישה היסטורית ומזהה שלושה וקטורים מרכזיים – טכנולוגי, משפטי ותרבותי – המסבירים הן את העלייה והן את הירידה בהיקף התופעה, תוך שילוב ניתוח קרימינולוגי והיסטורי.  

העבודה בוחנת את השאלה האם שיוך אידאולוגי, מיקום גאוגרפי ומגדר היוו שיקול באישור הזכאות לפנסיה צבאית באירלנד בעשור המהפכני (1923-1912), ובתהליך האיחוד בחברה האירית שלאחר מלחמת האזרחים בעשור העוקב (1934-1924), שנקרא "העשור המאחד" (The Unifying Decade) – מושג חדש שפותח לצורכי מחקר זה. 

עבודה זו עוסקת בדמותה ובכתביה של הסופרת והמשוררת העברית מלכה שפירא (1894–1971), הפותחים בפנינו צוהר יוצא דופן לחצרות החסידות בפולין לפני השואה ולתפיסות העולם של אשת אדמו"ר בחצר חסידית בישראל. בעבודה זו נבחנות שאלות מחקר היסטוריות, הנוגעות לתולדות החסידות, לצד שאלות הנוגעות להקשרים הרחבים של מגדר, מנהיגות, ספרות וזיכרון.

ביוגרפיה היסטורית זו מתחקה אחר דמותה של שרה (שוריקה) ברוורמן-שפכנר (1919 רומניה – 2013 ישראל), לוחמת ומפקדת ב"הגנה" ובצה"ל וממקימי קיבוץ שמיר. המחקר מתמקד בשנות הארבעים של המאה ה-20, עיקר פעילותה כלוחמת ומפקדת, ומאיר דמות היסטורית שזכתה להערכה רבה בחייה אך נודעה פחות בציבור הרחב, יש לשער משום עוצמת סיפורן הטרגי של חנה סנש וחביבה רייק.

המחקר עוסק במשק האנרגיה של היישוב היהודי ומדינת ישראל בראשית דרכה (1947–1949), למן החודשים האחרונים של המנדט הבריטי ועד לתום מלחמת העצמאות. המחקר בוחן את ההיערכות לצרכים האנרגטיים בתקופת המעבר ובעיצומה של הלחימה, ומשלב ניתוח מדיני וכלכלי. הדגש מושם על תרומתם של מקבלי ההחלטות ואנשי חזון, שפעלו ביצירתיות ובתעוזה לשימור והבטחת אספקת האנרגיה למדינה הצעירה.

בשנים 1939-1938, חולצו כ-10,000 ילדים יהודים מהרייך השלישי לבריטניה במבצע הקינדרטרנספורט. ביניהם 12 ילדות שנעקרו ממשפחתן, עמה לא זכו רובן להתאחד. ב-1949, הקימו עם חבריהן לקינדרטרנספורט את 'לביא' -  קיבוץ דתי בגליל התחתון, אולם הטראומה שחוו הודרה מהמרחב המשפחתי והקולקטיבי. באמצעות  עדויותיהן משנות ה-90, וראיונות עם בנותיהן, נחשף הקשר בין העבר למאבקן לשינוי הסדרי הלינה בקיבוץ. 

העבודה עדיין תחת חיסיון.