ורד אהרונוביץ, אניסה אשקר, מתן בן טולילה, נועה בן נון מלמד, ענת בצר, גרי גולדשטיין, טל ירושלמי, טליה ישראלי, אורלי מיברג, שחר מרקוס, אשרף פואח'רי, מורן קליגר, מאיר רקוץ'
"אני אוהב ללכת ברגל בפאריז. לעיתים במשך כל אחר הצהריים, בלי מטרה מוגדרת, לא ממש באופן מקרי, ולא סתם, אלא בניסיון להיסחף" ז'ורז' פרק, חלל וכו': מבחר מרחבים, תרגום: ד' דאור וא' עמר, תל אביב: בבל (עמ' 86)
חווית ההליכה והשיטוט (הליכה ללא יעד מוגדר, מפגש בין אדם למקום תוך כדי תנועה) הופכת למקור השראה רעיוני ולעיתים אף חומרי ביצירה. האמנים הם ציידים או מלקטים של מראות שונים, מנקודות תצפית שונות, מראות שהופכים לדימויים מופשטים ואוניברסליים או דימויים אישיים וממוקדים. במאה ה-19 תיאר שארל בודלר (1867-1821) את המשוטט כ"אמן משורר" של העיר הגדולה, ובכך הגדיר את השיטוט העירוני כאמנות. המשוטט רואה הכל, אך בו זמנית נחבא מהעולם, משוטט באנונימיות. בדומה לקליידוסקופ המורכב מאינספור מראות בזויות שונות, כך מבטיו של המשוטט משקפים רסיסי מציאות או תודעה אחרים. תוך כדי שיטוט יעלו התייחסויות למרחב הגיאוגרפי, ההיסטורי, האורבני, התרבותי כמו גם האנושי והאישי. השיטוט יגדיר את עצמו, האם הוא מתכנס בגבולות תחומים או שהוא נע ונד, משוטט תמידי, מחפש, נוהה אחר חוסר היציבות כמצב הוויה.
לעמוד התערוכה