תקציר ההרצאה: התחממות גלובאלית מתרחשת ברציפות מאז שנות השבעים והגיעה ל- °C1 בממוצע עולמי, ביבשות יותר ובאוקיאנוסים פחות. ישנה הכרה נרחבת בכך שהגורם המרכזי להתחממות הוא צריכת הדלקים הפוסיליים, המשמשים לייצור חשמל וכדלק למכוניות, שמעלה את אחוז הפחמן הדו חמצני באטמוספרה. ההתחממות גורמת, ותוסיף לגרום ביתר שאת, לשינויים בתנאים הסביבתיים, שישפיעו כבר בעשורים הקרובים על בני האדם ועל החי והצומח. אחת ההשלכות של שינויים אלה היא הצורך להתאים את הגידולים החקלאיים לתנאי האקלים המשתנים. לפיכך, כלכלות הנשענות על חקלאות יעברו תמורות משמעותיות. שינויים בגובה פני האוקיאנוסים והימים יפגעו בתשתיות ימיות ויכרסמו בשטחן של מדינות בעלות מישורי חוף שטוחים. השינויים הנמדדים במפת הטמפרטורה העולמית כבר כעת תואמים את התחזיות, כגון הצטמצמות ההבדל המסתמן בין הקטבים ואזורי המשווה. שינויים אלו יובילו לשינויים במאפייני התנועה והעוצמה של מערכות מזג האוויר. בין השאר, מסתמנת התפשטות של המדבריות העולמיים מעבר לאזורים הסובטרופיים, אל קווי הרוחב הממוזגים. דוגמה לכך היא התגברות השפעתו של מדבר סהרה על אזור הים התיכון. בהקשר הישראלי השינויים המשמעותיים הם הכבדה נוספת בעומס החום בחודשים החמים, התקצרות החורף, הפחתה בכמות המשקעים והתארכות ההפוגות שבין הגשמים. במקביל לכך, יש אפשרות, שטרם התבססה, להתגברות עוצמתן של סערות החורף הקיצוניות. כל תופעה חריגה מעוררת מיד את השאלה, האם זהו בטוי של ההתחממות הגלובאלית והאם תופעות שכמותה, ואף חמורות יותר, ילכו ויתרבו. בהרצאה נדון במספר תופעות, בפרט בסערות, בשטפונות ובגלי קור וחום.