בתיאוריות פוליטיות ובתיאוריות המוסר המרכזיות בהיסטוריה של המחשבה המערבית בולטים ערכים של צדק, חירות, שוויון או אושר, אבל לא מופיע הערך של הדאגה לזולת. תיאוריות ה- "Ethics of Care" שהתגבשו בשנות ה- 80 של המאה ה- 20, מצביעות על ההתעלמות מהדאגה האכפתית כהתעלמות ממאפיין מהותי של המציאות האנושית: הפגיעות והנזקקות של בני האדם. בהרצאה זו אציג את תיאוריות הדאגה לזולת ואת כניסתן לתחומי החשיבה המוסרית והפוליטית. בהמשך לכך אשאל: האם עשוי להיות לאתיקה של דאגה לזולת תפקיד ממשי בהתמודדות עם מצבי קונפליקט אלים? אתייחס לשאלה באמצעות בחינת דיאלוג ספרותי שמתקיים בין הרומן של דוד גרוסמן אשה בורחת מבשורה (2008) וספרו של איאן מקיואן (Black Dogs (1992. שתי היצירות מייחסות חשיבות מוצהרת ליחסי דאגה אכפתית, אולם, בעוד שמקיואן בונה את החזון הפוליטי הקודר שלו על התפוררותם של יחסים כאלה, גרוסמן מצביע על תפקידם בשינוי המציאות הקודרת שהרומן שלו מעצב. הדיאלוג בין היצירות מתפתח במיוחד באפיזודה של תקיפת הכלבים באשה בורחת מבשורה. בהרצאה אנתח את האפיזודה תוך השוואתה לאפיזודת תקיפת הכלבים ברומן של מקיואן. אראה כיצד גרוסמן הופך את ההכרה בסבלו של האחר ובנזקקותו לנקודת מוצא הכרחית לסיומו של עימות אלים ומסוכן, ומצביע כך - בשונה ממקיואן - על הפוטנציאל הפוליטי הגלום באתיקה של דאגה לזולת.