מהו סוד הקסם של הקולנוע העלילתי? מדוע צופים מעדיפים קולנוע זה? מה מאפשר קולנוע זה שסוגים אחרים של קולנוע (למשל, אוונגארד וסוגים אחרים של קולנוע אלטרנטיבי) לא מאפשרים? הרצאתנו תעסוק בתהליכים הלא-מודעים המעורבים בצפייה בסרט עלילתי ובהיבט האתי של סרטים אלה שאנחנו מקבילות אותו לתהליך מסוים של שינוי עמדה בתהליך הפסיכואנליטי (הלאקאנייני): 'חציית הפנטזיה'. נסביר תהליכים אלה ונדגים את ההיבט האתי הקשור בהם באמצעות קבוצה של סרטים שאנחנו מכנים אותה ′body-character breach films′. סרטים אלה יוצרים קרע בין גוף השחקנים – פיזיונומיה ואטריבוטים ייחודיים שככלל מזוהים עם הפרסונה שלהם – ובין הדמויות שהם נועדו לגלם בסרט מסוים. באמצעות קרע זה הסרטים מראים את הסכנות הטמונות בניסיון להפוך פנטזיה למציאות, להגשים את מה שנועד להישאר כפנטזיה, במקרה הזה פנטזיות מודחקות. נתמקד בתת-קבוצה שכינינו אותה Body-Switch שהיא גם הפופולארית ביותר. כאן המשבר בצפייה נוצר כתוצאה מחילופי גוף: שתי דמויות המגולמות על ידי שחקנים מסוימים מחליפות ביניהן גוף – שחקן שגילם דמות מסוימת מגלם כעת את הדמות האחרת ולהיפך. בנוסף לבלבול הקוגניטיבי שמצב זה מייצר, עולים על פני השטח תסריטים ראשיתיים לא-מודעים, כמו פיתוי וגילוי עריות. נסביר כיצד תסריטים אלה מהווים את ההיבט האתי שבחציית הפנטזיה, תוך טענה שרק בקולנוע עלילתי, השומר על כלכלה מאוזנת של איווי (desire) ופנטזיה תהליך זה אפשרי.